לתת לעצמי אור ירוק


כמה מילים על לגיטימציה... לכאורה זה הדבר הפשוט ביותר, לתת לעצמי לגיטימציה לרגשות ולמחשבות שלי. אך רבים מאתנו קבלו בילדות מסרים שלא נותנים תוקף לעולם הפנימי (את/ה מוותר/ת לעצמך, את/ה רגיש/ה מידי, את/ה מגזים/ה).

כשאין תוקף לרגשות ולמחשבות שלנו, נוצרת תקיעות ביכולת לקבל החלטות ובמצבים קיצוניים יותר, אף דיכאון. התקיעות מתבטאת במוטרדות (שוב ושוב אותן מחשבות), או התייעצות מופרזת עם אנשים שיגידו לנו מה להחליט ולהרגיש. אך, ההיחלצות מהמצוקה תגיע רק כשנהיה בקשר לא שיפוטי עם טבענו הבסיסי.

למשל, אולי אני אישה שחווה עומס רגשי בגידול ילדים ובעצם מספיק לי להיות אם לילד אחד? אולי הרחבת המשפחה תפגע בתפקוד ההורי שלי? או, אולי אני בתפקיד יוקרתי בעבודה, אבל הקצב הפנימי שלי הוא יותר אטי והתפקיד גורם לי לסטרס ולמצוקה?

לקבל את טבענו הבסיסי זהו אתגר, כי התהליך דורש חשיבה מחוץ לקופסה. להתבונן מעבר ללחץ החברתי ובבסיסנו אנחנו יצורים חברתיים. הפרדוקס, ה"קסם", הוא שמרגע שאנחנו מקבלים החלטות שנכונות לנו, נפתחות לפנינו הזדמנויות חדשות. אנחנו עוברים מחוויה של תקיעות לחוויה של זרימה. למשל, מצבים בהם אנשים החליטו על הסבה מקצועית בניגוד לשיקול כלכלי והזדמנויות חדשות החלו לזרום.

מניסיוני, שני כלים משולבים עוזרים בתהליך. האחד הוא המרחב בטיפול הפסיכולוגי. מרחב בו אנחנו פוגשים את עצמנו באווירה מתבוננת ולא שיפוטית. פוגשים גם פחדים שעולים בשל החשש משינוי. הכלי השני שתומך בתהליך הוא תרגול מדיטציה, בה אנחנו עוצרים את השגרה ל- 20 דקות, יושבים בשקט ופוגשים את מה שעולה ללא הסחות דעת וללא שיפוטיות. מתוך חמלה.

אז...בהצלחה במסע ..









58 צפיות
שרון אגם פסיכולוגית קלינית תל אביב