בגיל הרך, הילד עסוק בביסוס הביטחון שלו מול העולם. הוא שואל את עצמו, האם אני יכול לבצע משימה ולהצליח? (כגון טיפוס על המגלשה או הרכבת פאזל...), האם אני יכול לרכוש חברים? האם אני מסוגל ללמוד? האם אני יכול לבקש בקשה ממבוגר ואזכה להקשבה?

גיל ההתבגרות הוא שלב חשוב נוסף, שלב רגיש ופגיע, בביסוס הדימוי העצמי. המתבגר עסוק בשאלות: האם אני מסוגל לחוש גאה בעצמי, "לשבת" טוב בתוך עצמי? האם הסביבה שלי מתפעלת ממני? הרגישות היא בשיאה בשלב הזה. סלבים זוכים להערצה, נערה שיצא לה פצעון תרצה להתחבא בבית...

מה נדרש מהסביבה, מהורים והמחנכים בשלב הזה? ראשית, האתגר של פסיכולוג נוער והסביבה הבוגרת הוא לעזור למתבגר לבסס חוויות של הצלחה. לכך נדרשת לעיתים יוזמה ויצירתיות, כגון תכנית לימודים גמישה בבית הספר, או מציאת חוג מתאים. שנית, חשוב להקרין למתבגר קבלה. בתור פסיכולוגית לנוער בעלת ניסיון רב שנים, אני מאמינה בדיאלוג מתמשך עם המתבגר ובהגעה אל תובנות בצורה משותפת.

 

קבלה איננה היעדר גבולות (שהם חשובים למתבגר). קבלה היא גישה לא שיפוטית לצורך של המתבגר להתנסות ושידור אמונה בו. אמונה גם אל מול כישלונות וקשיים. לבסוף, חשוב לא לחסוך בחום והתפעלות כשהם עולים. גם אם נתקלים בתגובה של מבוכה. 

מחפשים פסיכולוג נוער מומלץ? להמשך העמקה בנושא, הנכם מוזמנים להיכנס לקישור למאמר שכתבתי: קריטריונים לאיתור קשיים רגשיים בקרב מתבגרים.