לאחרונה שמעתי פירוש חדש של האמרה הידועה; תמיד חשבתי עליה במובן של: אהוב את הזולת כפי שאתה אוהב את עצמך. ואילו הפירוש החדש גרס: אהוב את עצמך, כפי שאתה אוהב את הזולת. מדוע קשה לנו יותר לשחרר אהבה כלפי עצמנו? מדוע קל יותר להחמיא למישהו אחר במקום לעצמנו?אולי מתוך הפחד לשנות הרגלים..דפוס שנוצר בילדות, שנרשה לעצמנו להרפות ממנגנון שליטה מוכר, של ביקורת עצמית? או כפי שאמר נלסון מנדלה: "...הפחד העמוק ביותר שלנו, אינו מפני חוסר היכולת. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא הידיעה שעצמתנו אינה ניתנת למדידה. האור ולא הצד האפל שבנו, הוא שמעורר בנו חרדות.." אולי זהו פחד מהצלחה (ולעורר כלפינו תחרות).
ישנם תרגולים שונים לשחרור אהבה עצמית. למשל..
תרגול ראשוני: לחשוב בכל יום על 5 דברים שאנחנו אוהבים בעצמנו ולהודות עליהם. הודיה גורמת לנו להעריך דברים שיש בעצמנו ובחיינו. לא לקחת אותם כמובן מאליו. מתוך תחושה של "יש", קל לנו להמשיך ולפעול להגברת היש בחיינו.
תרגול נוסף נקרא: יצירת לוח חזון, כדי לזמן לעצמנו שפע. מתוך אהבה עצמית, לחוש שמגיע לי השפע שאני מייחל/מייחלת לו. מומלץ לקחת דף A3, בריסטול, לוח שעם, מה שנרצה.. עליו נשים גזירי תמונות ואמרות, של השפע שאנחנו רוצים להגשים (כגון תמונה של בית החלומות, של מצב שמייצג בריאות, זוגיות אוהבת ועוד). רצוי שלוח החזון יהיה במקום זמין, מקום שאנחנו עוברים לידו, מסתכלים עליו, כמה פעמים ביום. ה"השתלה" של המטרות במודע ובלא-מודע, עוזרת לנו לשחרר מרחב בתוכנו. מרחב של "מגיע לי". מגיע לי להיות בחזון שלי ולחתור אליו.
