האם עשיתי משהו לא בסדר?...

רובנו מכירים את הספק המנקר.. החשש שמא לא נרגיש טוב עם עצמנו; הפחד ש"פישלתי", שאמרתי משהו לא בסדר, שאני לא מספיק עומדת ביעדים שהצבתי לעצמי. כאשר אנחנו טרודים בשאלות אלו, אנחנו לרוב מתבוננים בעצמנו מבחוץ: מה יחשבו עלי? איך אני בהשוואה לאחרים? כפסיכולוגית קלינית שעובדת בתל אביב, אני נתקלת הרבה בחששות ה FOMO ואי העמידה ב"מירוץ" החברתי.

ניתן להתייחס לרגשות אלו, כאל שיח פנימי בין העצמי המושגי לעומת העצמי החי. העצמי המושגי מורכב מהתדמיות, תיוגים, השוואות וזיכרונות. הוא מאין "פרופיל" פנימי. כיוון שאנחנו יצורים חברתיים הוא חשוב, אך חשוב גם שיהיה מאוזן ולא יהפוך למערכת פיקוח קפדנית מידי. מנגד, נמצא העצמי החי, זה שנושם, מרגיש, נוגע, משתנה. זהו העצמי שחי כאן ועכשיו. כשהוא נוכח, עולים גם

חמלה ויצירתיות.

אנחנו שואפים להגיע לאיזון בין שני ה"קולות" החשובים האלו שנמצאים בתוכנו. כשעולה הפחד של העצמי המושגי, אנחנו "מזמינים אותו לכוס קפה"; מבררים: מה הכוונה הטובה שלו? מה המטרות שלו? אנחנו מצרפים לשיח גם את הקול המאזן של העצמי החי: לאילו רגשות כדאי להקשיב? מהי חוכמת הרגש שעולה? מה מדויק עבורי?, הקול הזה, מצרף את הזווית של החמלה הפנימית, אשר מאפשרת את חוכמת האינטואיציה.

ונסיים בציטוט של הפסיכואנליטיקאי דונלד וויניקוט: "זהו נצחונו של האני האמיתי - להיות חי, להרגיש אמיתי ולא רק מתפקד כשורה"